שני פארקים לאומיים. קו חוף של חופים ריקים ומערות ים. כפר של מסעדות יוצאות דופן בקצה דרך עפר. כמעט אף אחד לא שמע עליו — וזו בדיוק הנקודה.
לפני חמש-עשרה שנה קו החוף הזה היה בלתי נגיש כמעט לחלוטין. להגיע לכאן מסן חוסה פירושו היה עשר עד שתים-עשרה שעות של חצץ, חציות נחלים ואמונה. ב-2010 נפתח כביש קוסטנרה סור — ומקום שנשאר לנפשו במשך מאה שנה הפך לנסיעה של שלוש שעות וחצי.
מה שהכביש לא עשה היה לשנות אותו. הפסיפיק הדרומי — קוסטה בייגינה וחצי-האי אוסה, מדומיניקל ועד גבול פנמה — הוא עדיין החלק של קוסטה ריקה שמעולם לא פותח. אין מלונות רבי-קומות, אין רשתות מסעדות, אין מסופי אוניות תענוגות, אין רחובות של חנויות מזכרות. הדרכים עדיין עשויות אדמה אדומה. קופי היללה עדיין מעירים אתכם לפני השעון. חופים שלמים עומדים ריקים ביום שלישי.
אם ביקרתם בגואנקסטה או בטמרינדו שבצפון, ראיתם גרסה של קוסטה ריקה שנבנתה עבור מבקרים — נוחה, מאורגנת היטב, ולנוסעים רבים מוכרת באופן מעורפל. זו האחרת. זו שעדיין שייכת לאנשים שחיים כאן.
אל קסטיו שוכן כמעט בדיוק ביניהם — עשר דקות מפארק ימי שלווייתנים גדולי-סנפיר מבקרים בו פעמיים בשנה, וארבעים וחמש דקות ממה שנשיונל ג׳יאוגרפיק כינה המקום האינטנסיבי ביותר מבחינה ביולוגית על פני כדור הארץ.
10 דקות צפונהחמשת אלפים הקטרים של אוקיינוס מוגן, שונית האלמוגים הגדולה ביותר בצד הפסיפי של מרכז אמריקה, ולשון חול שנחשפת בשפל בצורה הבלתי-מתחלפת של זנב לווייתן — ומצביעה בדיוק אל המים שאליהם הם מגיעים. אפשר לצעוד עליה.
לפסיפיק הדרומי של קוסטה ריקה אחת מעונות הלווייתנים הארוכות בעולם, משום שהוא מקבל שתי אוכלוסיות נפרדות לחלוטין. אלה מן הצפון מגיעים סביב דצמבר ונשארים עד מרץ; אלה מאנטארקטיקה עולים בין אוגוסט לאוקטובר. בין השתיים, לווייתנים ממליטים בחלק גדול מן השנה במים שנשקפים מן המרפסת שלכם. דולפינים וצבי ים נמצאים כאן כל השנה.
צפייה בלווייתנים ובדולפינים
45 דקות דרומההביטוי אינו שלנו — הוא של נשיונל ג׳יאוגרפיק, ואחרי שצועדים פעם אחת בשביל סירנה הוא מפסיק להישמע כמו שיווק. קורקובדו מגן על 424 קמ״ר מחצי-האי אוסה, כשליש ממנו, והוא המקטע המשמעותי האחרון של יער גשם פסיפי נמוך שנותר במרכז אמריקה.
אוסה מכסה פחות מאלפית האחוז משטח כדור הארץ ומכילה יותר משניים וחצי אחוזים מהמגוון הביולוגי שלו. ארבעה מיני קופים. טפיר. תוכי ארה ארגמני בלהקות ולא בזוגות. כל ארבעת צבי הים של קוסטה ריקה. ואוכלוסיות היגואר והפומה הבריאות ביותר במדינה — שכמעט בוודאות לא תראו, ושתקוו לראות לאורך כל היום.
טרק בקורקובדו"המקום האינטנסיבי ביותר מבחינה ביולוגית על פני כדור הארץ מבחינת מגוון ביולוגי."נשיונל ג׳יאוגרפיק, על הפארק הלאומי קורקובדו
באופקבשעת אחר צהריים בהירה נראית צורה אפורה ונמוכה באוקיינוס השקט, עשרים קילומטרים מול מפרץ דרייק. זהו אי קניו — שמורה ביולוגית ללא מלונות, ללא תושבים וללא דיג, ובדיוק משום כך המים סביבו הם הצלולים ביותר בחוף הזה.
הראות עולה באופן קבוע על עשרים מטרים. כרישי שונית לבני-קצה, תריסנים, צבי ים, מורנות ולהקות ענק של דקרים. ביבשה שומר האי כדורי אבן טרום-קולומביאניים ואתרי קבורה שאיש לא הסביר עד תום — אותם כדורים מסתוריים שאונסק״ו הכריזה עליהם כאתר מורשת עולמית.
הסירות יוצאות מסיירפה, ארבעים וחמש דקות דרומה. הצוות שלנו מזמין עבורכם, ואתם חוזרים למרפסת בדיוק לשקיעה.
שנורקלינג באי קניוונטנאס פירושו חלונות. הים השקיע כמה אלפי שנים בחציבתם בצוק שבקצה הצפוני של המפרצון, ובשפל אפשר פשוט להיכנס פנימה — לעמוד בתוך הסלע, עם האוקיינוס השקט ממוסגר בקשת אבן בקצה השני, חול מתחת לרגליים, והצליל משתנה לחלוטין.
זהו החוף הקרוב ביותר לאל קסטיו, ולפי כל אמת מידה סבירה גם היפה ביותר בחוף הזה. חצי סהר של חול וולקני כהה בין שתי לשונות מכוסות ג׳ונגל, מאחוריו דקלים ועצי שקד, והצוק מתנשא משני צדדיו. צורת המפרצון חוסמת את רוב הגלים, כך שהמים רגועים מספיק לשחייה וצלולים מספיק לשנורקלינג — דבר נדיר בחוף פסיפי שידוע דווקא בגליו.
לא בנוי עליו דבר. אין מלון, אין מועדון חוף, אין רוכלים. בבוקר של אמצע שבוע סביר שיהיה כולו שלכם, למעט משפחה מקומית עם צידנית וכדורגל, והשקנאים שעובדים על הלשון.
לכו בשפל. בקבלה נמסור לכם את השעה לפני היציאה — המערות נסגרות כשהמים חוזרים, ואור הבוקר הוא הטוב ביותר עבורן.
הקוסטנרה נצמדת למים לכל אורך הדרך, וכל כמה דקות נפתח משמאלכם מפרצון נוסף. כל אחד שונה. אפשר לעשות חוף ביום במשך שבוע ולא לחזור על עצמכם.
שלנו. מפרצון מוגן בצורת חצי סהר עם מערות ים שאפשר להיכנס אליהן ברגל בקצה הצפוני, מים רגועים, חול כהה וכמעט אף אחד. לכו בשפל.
מפרצון קטן ויפה עם גלים מתונים ונוף אל האי בייגינה. סלעי בגאות; בקצה הדרומי אפשר להיכנס למים כשהם יורדים.
חול דק, כמעט בלי גלים, וחלק מן הפארק הימי עצמו. האי בייגינה וסלעי טרס ארמנס נמצאים ממש מול החוף — זה החוף שאליו לוקחים ספר.
המפורסם. ארוך, בטוח לשחייה, שזור שפכים ותעלות מנגרובים — ובקצהו לשון החול של זנב הלווייתן, שאפשר לצעוד עליה בשפל. החוף הטוב ביותר באזור לרכיבה על סוסים.
רצועה ארוכה ופתוחה למרגלות רכס פילה קוסטניה, מחוברת לאוביטה דרך זנב הלווייתן. שווה לצעוד בה בשפל בשביל בריכות הגאות: סרטנים, דגיגים, רכיכות — ובקושי טביעת רגל.
עדין יותר מאחיו הגדול שבהמשך הדרך. גלים מתונים, שחייה טובה, קיאקים וסאפים — ובקצה הדרומי פונטה דומיניקל, לשון יבשה מיוערת ששווה את הטיפוס.
גלים רציניים ומאחוריהם עיירת גלישה רצינית לא פחות: עקבית כל השנה, מתאימה בעיקר לגולשים מנוסים. גם הרצועה התוססת ביותר בחוף מבחינת מסעדות, חנויות ומוזיקה בערב.
החוף של אוחוצ׳ל עצמה, במקום שבו שפך ריו טרבה פוגש את הים. פראי, זרוע בולי עץ ועשיר בציפורים; פרויקט שימור מקומי מגן על הצבים שמטילים כאן.
ארבע מאות מטרים אחרי שלט הכפר, במעלה דרך עפר בשם קאייה פרסוסו — רחוב העצלן, והשם מדויק. כשלוש מאות תושבים, אף רמזור, אף רשת סופרמרקטים ומספר בלתי-פרופורציונלי לחלוטין של מסעדות טובות מאוד. אוחוצ׳ל היא הסיבה שמי שמכיר את החוף הזה חוזר אליו.
העיירה השוקקת ביותר באזור, בלי להרגיש עמוסה אף פעם. שוק איכרים בשבתות, שער הכניסה למרינו בייגינה, ומארחת את פסטיבל Envision מדי אביב. טובה לקניות, טובה עוד יותר להתבונן באנשים על כוס קפה.
עיירת גלישה יחפה. רחובות חול, דוכנים בצד הדרך, רחוב ראשי מהנה באמת של ברים, דוכני טאקו וחנויות, ושבירת גלים שמושכת גולשים כל השנה. הטיול היומי הטוב ביותר בחוף אם מתחשק לכם קצת רעש.
ארץ הבננות, מוקפת הרים מיוערים. חצו את גשר הפלדה הישן מעל ריו גרנדה דה טרבה אל פלמר סור ותגיעו לפינקה 6 — המוזיאון שנבנה סביב כדורי האבן הטרום-קולומביאניים: עגולים להפליא, ייעודם לא ידוע, ואתר מורשת עולמית של אונסק״ו.
כפר נהר בקצה מערכת המנגרובים הגדולה במרכז אמריקה, ונקודת היציאה לאי קניו ולקורקובדו. הסירות יוצאות מן המזח; עם רדת הערב חוצים תוכיי ארה את המים. ארוחת צהריים במסעדות שעל גדת הנהר היא חלק מן החוויה.
קסקדה פבון נמצא עשר דקות מן המלון — שביל קצר, מדרגות אבן, בריכה לשחייה וסלע שממנו קופצים ילדי הכפר. בלי מדריך ובלי תשלום. נאויאקה, ארבעים דקות צפונה, הוא המפורסם: מפל דו-שלבי של 45 ו-20 מטרים אל בריכה צלולה, בהליכה או על סוס. נארגן לכם כל אחד מהם.
אוחוצ׳ל מכונה בהרחבה בירת הקולינריה של קוסטה ריקה. אין בה רמזור, אין בנק ואין סופרמרקט. יש בה, לעומת זאת, קרוב לשתי תריסרי מסעדות — ועל כמה מהן היו מדברים בכל עיר גדולה בעולם.
הסיבה היא מקרה היסטורי אמיתי. החל משנות השבעים יושבה אוחוצ׳ל בעיקר בידי קנדים דוברי צרפתית ואירופאים שהגיעו בשביל הג׳ונגל ונשארו לתמיד. הם הביאו איתם את המטבחים שלהם. שני דורות אחר כך הכפר פועל על מטבח צרפתי, בלגי, אינדונזי, ים-תיכוני וקוסטה-ריקני, כמעט תמיד בחללים קטנים בבעלות פרטית שבהם הטבח הוא זה שמקבל את פניכם.
מה שמאפשר את זה נמצא בחוץ. טונה צהובת-סנפיר ומאהי שהורדו באותו בוקר בסיירפה. שרימפס מן השפך. לב דקל, בננות בישול, קקאו, וניל, פחיבאיה וחצי תריסר פירות בלי שם בעברית, כולם גדלים בטווח כמה קילומטרים. מזווה טוב באופן חריג, במקום מרוחק באופן חריג, בידיים של טבחים רציניים באופן חריג.
ארוחות הערב כאן אינן פורמליות שבין פעילות לפעילות. הן אחת הסיבות לבוא. הצוות שלנו מכיר כל מטבח בכפר, יודע באילו ערבים הם פתוחים, יזמין את השולחן ויסדר את ההסעה — הדרכים חשוכות ולא מסומנות, ואת חמש הדקות האלה אנחנו מעדיפים לקחת על עצמנו.
ובערבים שבהם לא בא לכם לזוז בכלל, השף יוסטין מוניוס מבשל למעלה מאותם חומרי גלם ועם נוף טוב יותר.
המסעדה המוכרת ביותר בכפר, וזו שהכי הרבה פעמים מכונה הטובה בחוף — טכניקה צרפתית, חומרי גלם טרופיים וחצר דקלים מוארת נרות.
שמונה או תשעה שולחנות פתוחים אל הג׳ונגל, בניהול מארחת שעושה זאת כבר עשורים. קטן, אישי — והארוחה שרוב האורחים שלנו מספרים עליה בדרך לשדה התעופה.
גבוה על הרכס, השקיעה מצד אחד ולהקה מן הצד השני. מוזיקה חיה כמעט כל ערב, תפריט שנע מטרטר טונה ועד פיש אנד צ׳יפס, והדבר הקרוב ביותר לבילוי ערב שיש באוחוצ׳ל.
שלוש אלה הן רק ההתחלה. בקשו מאיתנו את הרשימה המלאה — היא משתנה עם העונה, ואנחנו אוכלים בכולן.
כל מה שלהלן ניתן להזמנה בקבלה שלנו, מופעל בידי מדריכים שאנו מכירים אישית, ונמצא בטווח נוח מן המלון. אלה אינן פעילויות מילוי — הן, באופן עקבי, מן החוויות בטבע המדורגות ביותר בקוסטה ריקה.
תשעה חדרים, 90 מטרים מעל האוקיינוס השקט, בקצה דרך שנקראת רחוב העצלן.
בדיקת זמינות